פסק-דין בתיק ת"א 2810-06-11

תביעה לתשלום פיצויים בסך של 100,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע אודות התובע, וזאת מכוח סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

הרקע לתביעה

1.         התובע, תושב העיר אום אל-פחם (להלן: " העיר"), עבד כנהג משאית ומחלק סחורה אצל הנתבעת, במשך כחמש שנים (מיום 1.8.2000 ועד 12.9.2005), כאשר עבודתו כללה, בין היתר, העמסת סחורה, חלוקתה וכן גביית כספים עבור הנתבעת מלקוחותיה.

הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק סלטים והיא, בין היתר, בעלת מפעל לייצור סלטים באום אל פחם (להלן: "המפעל").

2.         ביום 12.9.2005 פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת, ללא הודעה מוקדמת, על רקע חשדות הנתבעת למעילת כספים מצד התובע במהלך עבודתו אצלה.

באותו יום קיבל התובע הודעה על פיטורים מיידיים ולאחר מכן נפגש עם אחד ממנהלי הנתבעת, אברהים רושדי (להלן: "אברהים"), אשר מסר לו מכתב פיטורים, מבלי שנאמר לתובע מהי סיבת הפיטורים.

3.         ביום 25.9.2005 התובע הגיע למשרדי הנתבעת בערערה וביקש תשלום על חשבון הפיצויים להם זכאי מכוח יחסי העבודה עם הנתבעת וקיבל חלק מסכום הפיצויים, בסך של 6,000 ש"ח. הפגישה בין הצדדים התנהלה באווירה טובה.

4.         מספר ימים לאחר מכן ניגש התובע למנהל הנתבעת, פריד עארף רושדי (להלן: "פריד"), ועימת אותו עם שמועות אשר הגיעו לאוזניו, לפיהן הוא חשוד במעילה בכספי הנתבעת וכי זוהי הסיבה לפיטוריו. פריד אישר את נכונות השמועות וגילה לתובע את דבר קיום החשדות כנגדו.

5.         מנהלי הנתבעת שיתפו מספר אנשים בחשדות שיש להם כנגד התובע בגין גניבה/מעילה בכספי הנתבעת, וביניהם: מנהל החשבונות של הנתבעת - עאטף מחאג'נה, סוכן המכירות של הנתבעת - מוהאנד, את עוה"ד של הנתבעת, את השיח תאופיק אבו מחפוד, אשר ניסה לגשר בעניין וייתכן כי שיתפו אנשים נוספים, אשר שימשו כגורמים מגשרים/מפשרים בבחינת החשדות, כנטען על ידי מנהל הנתבעת פריד.

6.         בהמשך, ובעקבות תלונה שהוגשה על ידי הנתבעת למשטרה, התובע נחקר, ביום 8.12.05,  בגין חשד לגניבה. תלונת הנתבעת במשטרה כנגד התובע נגנזה ולא הוגש כנגדו כתב אישום.

7.         ביום 25.4.2007, התובע הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לקבלת זכויותיו מתוקף עבודתו אצל הנתבעת, התיק הועבר להכרעה אצל בורר מוסכם - עו"ד חוסני אגבאריה - (להלן: "הליך הבוררות"), ובפסק הבורר חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 35,106 ש"ח בגין זכויותיו על רקע סיום יחסי העבודה; בנוסף, נדונה טענת המעילה בכספי הנתבעת, לגביה קבע הבורר כי זו לא הוכחה על ידי הנתבעת בהתאם לרף ההוכחה הנדרש.

טענות התובע

8.         התובע טוען, כי הנתבעת, באמצעות מנהליה, פרסמה לשון הרע אודותיו, וזאת במספר מקרים ובמטרה לחמוק מתשלום זכויותיו כעובד על פי דין. לטענתו, פרסום לשון הרע בוצע בהפצת שמועות אודות מעשי גניבה ומעילה המיוחסים לו וכן בעצם הגשת תלונה למשטרה כנגדו ובאמירות אשר יוחסו לו במהלך הליך הבוררות אשר התנהל בין הצדדים.

9.         לטענת התובע, מנהלי הנתבעת הפיצו את השמועה כי הוא פוטר עקב חשדות נגדו בגין גניבה מהנתבעת. לטענתו, השמועה פשטה בקרב עובדי המפעל תחילה ואחר כך בקרב בני ביתו, בקרב אנשי השכונה בה התגורר, בקרב מכריו ובמסגד בו הוא מתפלל והדברים אשר נאמרו עליו פגעו בשמו הטוב וביכולתו להתפרנס.

התובע טוען, כי הוצאת דיבתו רעה והשפלתו נמשכו במשך 5 שנים, לרבות מסע הכפשות אשר נוהל כנגדו, כלשונו,  בהליך הבוררות, שעה שהנתבעת כינתה אותו "גנב" וכמי שמכר סחורה שלה "בשחור", מבלי שיש בטענות אלה מן האמת.

התובע מוסיף וטוען בהקשר זה, כי הנתבעת לא הוכיחה כי התובע מעל בכספיה וקביעת הבורר כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה בדבר מעילה בכספים מהווה השתק פלוגתא המקים מעשה בית דין, ומשכך הנתבעת אינה יכולה לחסות תחת ההגנה "אמת דיברתי" או תחת הגנת "תום הלב", מכוח חוק איסור לשון הרע.

10.        התובע טוען, כי הפרסום נעשה מתוך כוונה ברורה לפגוע בו ולהכפישו ומשכך יש לפצותו בפיצוי הסטטוטורי המקסימאלי, בסך של 100,000 ש"ח, גם ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

התובע מוסיף וטוען, כי הכפשתו והפגיעה בשמו הטוב עקב פרסום החשדות בביצוע המעשים האמורים, הסבו לו נזק רב, ולראיה כי לא הצליח להשתלב בשוק העבודה מפיטוריו ועד היום, נוכח דעת הבריות אודותיו. בנסיבות אלה, טוען התובע, כי מן הראוי לחייב את הנתבעת בפיצוי גבוה, כחלק ממסר הרתעתי - חינוכי, מפני פגיעה בכבודו של אדם.

טענות הנתבעת